הקירות שפלורנטין מסתירה: סצנת הגרפיטי השקטה של יפו

שוק הפשפשים, השוק היווני, עג'מי, ונמל יפו. שכבות חדשות של אמנות רחוב נכתבות בשקט על קירות שעוד לא הצליחו להתאחד למותג. סיור בקירות, וגם בשאלה: למי הם מדברים באמת?

בבוקר, כששוק הפשפשים עוד חצי סגור, יפו נראית אחרת. התריסים עוד למטה, המסעדות לא פתחו שולחנות, ורק הקירות כבר עובדים. על אחד מהם, ציור גדול שמרגיש כמעט מוזמן. בסמטה הסמוכה, שכבת תגים צפופה, פחות יפה ויותר עצבנית. זה ההבדל המרכזי בין יפו לפלורנטין: כאן אמנות הרחוב לא עומדת לבד. היא תקועה בין תיירות, זיכרון, מסחר, מחאה, ושכונה שעדיין מנסה להבין למי היא שייכת.

אם פלורנטין היא הספרייה, יפו היא המחברת

פלורנטין כבר מותג. רחוב פלורנטין עצמו, בן עטר, סימטת שלוש, וקריית המלאכה הסמוכה תועדו במאות מאמרים, סיורים, וסרטי תיירות. שמות אמנים מוכרים. מסלולים מסומנים. אם אמנות רחוב בתל אביב היא ספרייה פתוחה, פלורנטין היא הקטלוג המרכזי שלה.

יפו היא מחברת אחרת. פחות מסודרת, פחות מתועדת, ובדיוק לכן מעניינת. רוב היצירות באזור עדיין בלי קרדיט ברור לאמן, ורבות מהן מתחלפות פעם בכמה חודשים. מה שעמד כאן בקיץ שעבר, יכול להיות מוסתר היום בשכבת צבע חדשה, או בציור אחר לגמרי.

איך הגיע הגרפיטי לשוק

עד תחילת שנות ה-2010, שוק הפשפשים היה בעיקרו אזור של נגריות, מחסנים, ועתיקות. אחרי השיפוץ של המתחם, שעוצב על ידי משרד "קיסלוב קיי אדריכלים" סביב 2012, החלו לפעול בו גלריות, מסעדות, וחללי סטודיו לאמנים. הסביבה החדשה משכה גם אמני קיר. וככל שהאזור הפך מצולם יותר, גם הקירות התחילו לקבל תפקיד חדש.

בספטמבר 2018, מגזין התיירות Time Out כלל את שוק הפשפשים ברשימת 50 השכונות המגניבות בעולם, במקום ה-16. כיום זו אחת הסיבות שהאזור מושך כל כך הרבה תיירים, ובהמשך גם אמני רחוב.

הגרפיטי ביפו לא צמח מתוך שכונה מוזנחת. הוא הופיע על קירות של אזור שכבר עבר תהליך, מזירת מסחר ישנה ליעד בילוי, עיצוב ותיירות. זו הסיבה שבחלק גדול מהמקרים, הציור עומד ליד חנות עיצוב, מול מסעדה, מעל דוכן עתיקות. הוא לא אמירה במרחב נטוש, אלא חלק מהנראות המסחרית של המקום.

ארבע השכבות שכדאי לחפש על הקירות

שכבה א': קירות מוזמנים גדולים. ציורי דמויות צבעוניים על קירות מסעדות ובוטיקים, בעיקר ברחוב עולי ציון, יהודה הימית, ובית אשל. רובם הזמנה מסחרית של בעלי העסקים. גדולים, מצוירים היטב, מצולמים הרבה באינסטגרם. בין האמנים שעבודותיהם תועדו באזור השוק והנמל ניתן למצוא את DEDE, MISSK, ניצן מינץ, BINSKI UNTAY, ו-AME72 (האחרון מוכר בעולם בזכות דמויות הלגו שלו, שמופיעות בקירות במדינות רבות).

שכבה ב': תריסים מצוירים. בסמטאות הצדדיות של השוק, תריסי חנויות הופכים בלילה לקנבסים. בבוקר, חלקם נראים. אחר הצהריים, כשהחנויות נפתחות, הם נעלמים. זמן ההתבוננות הטוב ביותר הוא לפני 10:00 בבוקר.

שכבה ג': תיוגים אנונימיים. בעיקר בעומק הסמטאות שמובילות לעג'מי, ולא בעיקר במתחם המסחרי. שמות, חתימות, מסרים קצרים, שכבה על שכבה. זו השכבה שמשתנה הכי הרבה.

שכבה ד': מסרים של זהות וג'נטריפיקציה. בעיקר בסמטאות המובילות לעג'מי. עבודות שמתייחסות לזהות יפואית, לפערים בין תושבי השכונה לתיירים, ולתהליכי השינוי המהירים שעוברים על המקום. חלקן אנונימיות, חלקן חתומות. השכבה הזו פחות "אסתטית" מהאחרות, אבל מספרת הכי הרבה על המקום.

המסלול: לא מסלול, מסע

הדרך הנכונה לראות את הקירות היא להתחיל מהמקום הכי מצולם, ולנוע משם לעבר מה שפחות מבוים.

1. כיכר השעון. נקודת כניסה תיירותית מוכרת. מכאן יש לפנות דרומה.
2. שוק הפשפשים (רחובות עולי ציון, יהודה הימית). הקירות "המסודרים" יותר. הזמן הטוב ביותר: בין 9:00 ל-11:00, כשהחנויות עוד נפתחות והאור הצידי טוב לצילום.
3. רחוב בית אשל. אזור של עבודות חדשות יותר.
4. השוק היווני. מתחם קטן יותר, מעבר לשכבה פחות נוצצת.
5. סמטאות לכיוון עג'מי. השכבה הפחות מתווכת. שקטה יותר, פחות אינסטגרמית, יותר מקומית.
6. נמל יפו. סיום מול המחסנים, הים, והמעבר בין ישן לחדש.

כל המסלול לוקח שעה וחצי עד שעתיים בהליכה רגועה. חלק גדול מהפעילות המסחרית בשוק אינה פועלת בשבת, ולכן עדיף לבדוק מראש. הימים הטובים לסיור הם בדרך כלל ראשון עד שישי.

למי הקירות מדברים

ביפו, השאלה היא לא רק מי צייר. השאלה היא מי מרוויח מהציור. קיר מצויר ליד מסעדה יכול להיות אמנות, אבל גם תפאורה לתיירות. תיוג קטן בסמטה צדדית יכול להיראות פחות יפה, אבל לומר יותר על מי שחי כאן באמת. זה מתח שלא קיים בפלורנטין באותה עוצמה. שם, רוב הגרפיטי עדיין יוצא מהשכונה. כאן, חלק מהקירות מדברים אל הצופה החיצוני, וחלק מנסים, גם אם בשקט, להזכיר את התושב המקומי שעוד גר במקום.

עצמאי או מודרך

למי שרוצה לראות בעצמו, המסלול שלמעלה מספיק. למי שמעוניין להבין את ההקשר, לזהות אמנים, ולהכיר את ההיסטוריה של כל קיר, סיור גרפיטי ביפו מודרך מספק שכבה נוספת. הקירות יישארו שם בכל מקרה. ביפו, כמו על הקירות עצמם, השכבה החשובה היא לא תמיד זו שרואים ראשונה.

קרדיט צילום: gpt